תלמוד ירושלמי סוטה
משנה: וְהָיָה כְּכַלּוֹת הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָֽקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. בַּעֲקֵיבוֹ שֶׁלָּעָם מַעֲמִידִין זְקִיפִים לִפְנֵיהֶם וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְכַשִּׁילִם שֶׁלְּבַרְזֶל בִּידֵיהֶן וְכָל־הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזוֹר הָרְשׁוּת בִּידֵיהֶן לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו שֶׁתְּחִילַּת נְפִילָה נִיסָה שֶׁנֶּאֱמַר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּיפָה גְדוֹלָה הָֽיְתָה בָעָם. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וַיָּנוּסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִפְּלוּ חֲלָּלִים בְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמִלְחֶמֶת הָרָשׁוּת אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה הַכֹּל יוֹצְאִין אֲפִילוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה הַכֹּל יוֹצְאִין אֲפִילוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ.